חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, מקנה לעובד את זכאותו לימי חופשה. הזכות לחופשה שנתית קוגנטית כלומר הזכות גוברת על כל הסכם אחר.

הזכאות לחופשה שנתית ,לפי חוק חופשה שנתית :

שנות ותק  בעבודה	1-4 עד ליום 30/6/16	1-4 מיום 01/07/16	1-4 מיום 1/1/17	5	6	7	8	9	10	11	12	13	14  ואילך
זכאות לימי  חופשה	14	15	16	16	18	21	22	23	24	25	26	27	28
זכאות לימי  חופשה- 5 ימים  בשבוע (נטו)	10	11	12	12	14	15	16	17	18	19	20	20	20
זכאות לימי  חופשה- 6 ימים  בשבוע (נטו)	12	13	14	14	16	18	19	20	21	22	23	24	24

א. אופן חישוב הזכאות לימי חופשה בהתאם לחוק חופשה שנתית:

 זכאות החופשה מחושבת על בסיס שנתי בהתאם למספר הימים בהם העובד עבד באותה שנה.
2. כאשר מתקיימים יחסי עובד מעביד במשך כל שנת העבודה–

ימי  עבודה  בפועל  בשנת העבודה	זכאות בימים	אופן  חישוב  הזכאות
לפחות 200 יום עבודה	מלאה	על פי הטבלה שלעיל – הזכאות מלאה.
פחות מ- 200 יום עבודה	חלקית	(זכאות מלאה ע"פ ותק X ימי עבודה בפועל)                                200

3. כאשר מתקיימים יחסי עובד מעביד בחלק משנת העבודה–

ימי  עבודה  בפועל  בשנת העבודה	זכאות בימים	אופן  חישוב  הזכאות
לפחות 240 יום עבודה	מלאה	על פי הטבלה שלעיל – זכאות מלאה.
פחות מ- 240 יום עבודה	חלקית	(זכאות מלאה ע"פ ותק X ימי עבודה בפועל)                                240

ב. רציפות החופשה השנתית – החופשה תהיה רציפה אך בהסכמת העובד והמעביד ניתן לחלקה ובלבד שפרק אחד מהחופשה השנתית יהיה לפחות 7 ימים, קרי חופשה שנתית תכלול מנוחה שבועית של העובד.

ג. צבירת חופשה שנתית  – אין אפשרות לצבור חופשה שנתית למעט 7 ימים אשר יעברו משנה אחת לשניה.

ד. פדיון חופשה שנתית – פדיון ימי חופשה שנתית אפשרי רק במקרה של סיום יחסי עובד ומעביד.

ה. הימים שלא יובאו במניין ימי החופשה השנתית:

1. הימים בהם שירת העובד שירות-מילואים לפי חוק שירות-בטחון, תש"ט1949.
   2. ימי-חג שאין עובדים בהם, אם על פי חוק ואם על פי הסכם או נוהג – להוציא ימי  המנוחה השבועית.
   3. ימי חופשת-לידה. 
   4. הימים שבהם אין העובד מסוגל לעבוד מחמת תאונה או מחלה.
   5. ימי – אבל במשפחה, שמטעמי דת או נוהג אין העובד עבד בהם.
   6. ימי שביתה או השבתה; 
   7. ימי הודעה מוקדמת לפיטורים, אלא אם עלו על ארבעה-עשר ובמידה שעלו.

* במידה וחלו ימים מן האמורים לעיל בימי החופשה השנתית, יראו את החופשה השנתית כנפסקת לאותם הימים, ויש להשלימה ככל האפשר תוך אותה שנת-עבודה.

ו. שווי יום חופשה:

 ס' 10 לחוק קובע כי"שכר העבודה הרגיל" הוא כל תמורה המשתלמת לעובד על ידי המעביד בעד שעות העבודה הרגילות, כלומר "שכר העבודה הרגיל" אינו כולל נסיעות, שעות נוספות, בונוסים ועמלות חד-פעמים, מאידך יש לכלול בונוסים ועמלות קבועים (בדומה לשכר לפיצויי פיטורים).

ז. אחריות למתן חופשה שנתית :

 בפסיקה נקבע כי האחריות והחובה למתן החופשה  כמו גם מועד החלה על המעביד ובתאום עם העובד.
חופשה של  שבעה ימים או יותר – יש לתאם עם העובד לפחות 14 יום מראש.
יום חופשה אחד – ניתן לעובד זכות לבחור את מועדה.
יום חופשה אחד – ניתן לעובד זכות לבחור את מועדה אך בלבד שתיכלל בס' 5 לחוק חופשה שנתית ויודיע על כך 30 יום מראש (המדובר בימי חג של כל הדתות ובימים סמליים למדינת ישראל ובינלאומיים).

* במידה וחלו ימים מן האמורים לעיל בימי החופשה השנתית, יראו את החופשה השנתית כנפסקת לאותם הימים, ויש להשלימה ככל האפשר תוך אותה שנת-עבודה.

ששי זכאי,
רואה חשבון ומשפטן  (.LL.B)

מוסמך במנהל עסקים (.M.B.A)

להורדת הקובץ בפורמט PDF

אין להזקק לתוכן חוזר זה מבלי לקבל עצה מקצועית מתאימה שכן אין מטרת החוזר אלא להסב את תשומת הלב לאמור בו.